CLARIS HARBON
University of McGill. Montreal, Quebec., Canada.
עורכת – דין ומשוררת פמיניסטית מזרחית. בוגרת אוניברסיטת ייל. תלמידת דוקטוראט באוניברסיטת מק'גיל. נלחמת למען קהילות מוחלשות ועל זכותן הבסיסית לחלום. שדה עדתית שנחלצה מהבקבוק ונאבקת על שחרורן של אחרות/ים ממנו. פנתרה מזרחית שחורה.
בל הוקס, חוקרת פמיניסטית אמריקאית שחורה כתבה על שנשים שחורות הובנו וחוברתו במהלך כול חייהן, לרבות בעת לימודיהן, לכבד, להעריך ולהעריץ את המערכות שמפלות אותן. מערכות שהפנימו אל תוך אישיותן של נשים שחורות כבוד אל מי ששללו מהן כבוד ומנעו מהן באופן שיטתי שוויון והכרה. איך, היא שואלת, יכולה אישה כזאת, לצאת נגד אותן מערכות "שחינכו" אותה לכבדן??
זוהי אחת השאלות העיקריות שמעסיקות אותי בחיי האישיים/מקצועיים. איך יכולה אישה מזרחית שתוכנתה ושהובנתה לכבד מתוך כפייה והכפפה תודעתית את המערכות שיצרו ושדיכאו אותה, לצאת נגדן, להתמרד וליצור עולם שווה ואחר?? איך יכולה המוכפפת לדבר, לרצות, לחלום, להעז, לנתץ ולהילחם על מקומה למרות המערכות שמדכאות אותה? זוהי המטרה העיקרית שלי בעבודתי: להילחם במערכות המדכאות הללו.
שמי קלריס חרבון ואני אישה מזרחית. נולדתי וגדלתי בעיר אשדוד, עיר פועלות ופועלים מזרחית טיפוסית, בת שישית להוריי המרהיבים, מאיר ואנט, מהגרים ממרוקו שנאלצו לעזוב את ביתן/ם ומולדתן/ם, ולקפל אל תוך מזוודותיהן/ם את זכותן/ם לכבוד ולהכרה. הוריי "נקלטו" בעיר אשדוד ואבי החל לעבוד כפועל באחד מן המפעלים בעיר והכול, כדי לכלכל בכבוד את משפחתו הצעירה. אני זוכרת את אבי ואימי עובדים קשה ביותר כדי לכלכל בצנעה ובקשיים רבים את המשפחה שלי, לא מעכלים עדיין את העובדה שהן/ם נתונים/ים לגזענות אשכנזית חסרת תקדים שראתה בהן/ם ילדות/ים משוללות/י יכולת בחירה וכבוד. שראתה בהן/ם עדה של חיות, קופים "פרימיטיביים" וברבריים שיש לבייתם ולבודדם. ציונות אשכנזית שראתה במזרחיות/ים, קרי אותן/ם יהודיות/ם שהועלו מארצות ערביות, את אותן/ם "אחרות/ים" דרכן/ם תוכל להגשים את "האני" "הנאור", "הישראלי והחלוצי שלה".
אבי לא נח לרגע דל אחד בחייו. אימי עובדת בית, עמלה קשה, כדי שלנו הילדות/ים לא יחסר דבר מבחינה חומרית ורגשית. גדלנו עטופים באהבה גדולה בבית ציבורי קטן וצפוף מאוד בן שני חדרים שם נאלצנו כולנו לדחוס את חיינו, תרבותנו, עברנו ובעיקר את עתידנו בכמה מיטות קטנות. שפע חומרי מעולם לא היה בביתי.
כנגד כול הסיכויים, ומתוך התנגדות למבני הכוח הדכאניים שמותירים את הכוח בידיה של הגמונייה השלטת, ולמרות הגזענות והאפלייה השיטתית והמושרשת שמנעה מאיתנו נגישות למוקדי כוח תרבותיים, כלכליים ותרבותיים, מותירה אותנו להסתפק במעות אחרונות של חסד של גבירות ואדונים, שראו בנו לא יותר מאשר קבוצת א/נשים "חמות/ים ובעלות/י לב גדול", העזתי לנכס את מה שנשלל מרבות/ים מאחיותיי/ומאחיי המזרחיות/ים – הזכות הבסיסית של לחלום. הזכות לחלום על חיים אחרים של אישה הזכאית לשוויון.