מיכאל קאווס

משפחה שלי יש שתי צדות- הצד של אבא שלי, ואת הצד של אמא שלי. הצד של אמי כבר באמריקה לפני הרבה שנים. לפני כן, הם נסעו מאירלנד לחיות באמריקה. סבתא שלי נולדה בנברסקה, אך חיה במדינות רבות אחר כך. היא היתה ראש עבור כנסייה במיין. היא הלכה לאיוניברסתיה 'בניו ג'רזי, לפני שנשאה את סבא שלי. המשפחה שלי לא מדברת על הסבא שלי, אז אני לא יודע שום דבר עליו. אמא שלי גם חייה במדינות רבות לפני שהיא התיישבה בקליפורניה. היא עבדה כשחקנית בסרטים לפני שהיא התחתנה עם אבי. המשפחה של אבי גרה בלבנון. הם חיו שם הרבה דורות, עד שאבי עבר לקליפורניה לפני שלושים שנה. הוא נלחם במלחמה נגד הפלסטינים, לפני שעבר לצרפת ואחר לאמריקה. פו הוא עבד בתחנת דלק לפני שהוא פגש את אימא שלי. השניים חיו בנורתרידג' עד שהם התגרשו.

היה הרבה פעמים מאושרות ופעמים עצובות במשפחה שלי. באחת הפעמים המאושרות, היה כשאני , אחותי, ואחי התגיירנו. אבל, זה היה גם זמן של עצובה, כשעזבנו את הנוחות של הנצרות. המשפחה של אבי לא היה מוכן לדבר איתנו. אנחנו לא יכולים לאכול את האוכל שהיינו רגילים לאכול. אבל הייתה לנו מטרה. וזה היה רעיון שגרם לנו אושר.

אני גם אוהב את אחי ואחותי. הם נותנים לי כוח כשאני למטה, ואני לא יכול להודות להם מספיק. הם דאגו תמיד היו שמחים בבית, צוחקים ולא דמעות. עכשיו כולנו באוניברסיטה, אבל אנחנו חיים בבית מתראים כל יום.

המתנה הגדולה שאבי נתן לי היא המטרה בחיים. הוא שלח אותי לבית הספר היהודי, והראה לי אושר ביהדות. בהתחלה חשבתי שזה היה רע מאוד. לא היה לי חברים בבית הספר החדש שלי. אבל הוא אמר שאם עבדתי קשה, אני אפוגש אנשים חדשים.

כשנכנסתי לתיכון, אני לא מכיר אף אחד. אבל לאורך זמן, פגשתי כמה חברים הכי טובים בחיים שלי. כיתת ט׳ הייתה אחד הזמנים הטובים ביותר בחיי.